היצרות של עורקי הכליה (Renal Artery Stenosis) מהווה גורם מוכר ליתר לחץ דם משני, אם כי שכיחותה נמוכה יחסית בהשוואה ליתר לחץ דם ראשוני. מצב זה נגרם לרוב עקב טרשת עורקים, ובמקרים מסוימים עקב דיספלזיה פיברומוסקולרית, וגורם לירידה בזרימת הדם אל אחת הכליות או שתיהן. הירידה בפרפוזיה הכלייתית מובילה להפעלה מוגברת של מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, אשר גורמת לעלייה בלחץ הדם הסיסטמי ולעיתים גם להחמרה בתפקוד הכלייתי.
במסגרת הבירור האבחנתי של מטופלים עם יתר לחץ דם, ובפרט כאשר מדובר ביתר לחץ דם עמיד לטיפול, הופעה בגיל צעיר או החמרה פתאומית בלחצי הדם, יש לשקול בירור לגורמים משניים, ובהם היצרות עורקי הכליה. בדיקת דופלר של עורקי הכליה מהווה אמצעי אבחנתי ראשוני חשוב במצבים אלה. מדובר בבדיקה לא פולשנית המבוססת על אולטרסאונד, המאפשרת הערכה של מהירות זרימת הדם בעורקים הכלייתיים, זיהוי אזורי היצרות והערכת חומרת הפגיעה ההמודינמית.
ממצאים חריגים בבדיקת הדופלר עשויים להוביל להמשך בירור באמצעות בדיקות הדמיה מתקדמות יותר, כגון CT אנגיוגרפיה או MR אנגיוגרפיה, ובהתאם לממצאים – להתאמת הטיפול, הכולל טיפול תרופתי, התערבות אנדו-וסקולרית או טיפול ניתוחי במקרים נבחרים. אבחון מוקדם ומדויק של היצרות עורקי הכליה עשוי לשפר את איזון לחץ הדם, למנוע נזק כלייתי מתקדם ולצמצם סיבוכים קרדיו-וסקולריים ארוכי טווח.
